החלטה בתיק בר"ע 21814-01-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב -יפו (השופט דורי ספיבק; גז"ז 8101-10-11), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לערר, הפועלת מכוחו של החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד - 1994  (להלן- החוק), מיום 3.11.11 (להלן- הוועדה).

2.     ועדה מיום 18.3.97 קבעה למבקשת 30% נכות בשל התקרחות ניכרת לפי סעיף ליקוי 77 לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1957 (להלן - התקנות) ו - 0% נכות לפי סעיף ליקוי 34א לתקנות (להלן - הוועדה מיום 18.3.97). המבקשת הגישה בקשה להחמרה וזומנה לבדיקה בפני הוועדה, ליום 10.11.09. בישיבתה, הוועדה קיבלה את בקשת ההחמרה וקבעה למבקשת 20% נכות בשל אי התאמה סוציאלית, לפי סעיף ליקוי 34ג לתקנות. באשר לרכיב ההתקרחות נקבע כי אומנם בעבר נפסקו למבקשת 30% נכות בשל רכיב זה, אך כיוון שהמקסימום האפשרי לפי סעיף הליקוי הינו 20%, נפסקו למבקשת 20% בלבד. סה"כ 40% נכות. המבקשת הגישה ערר על החלטה זו, ביום 31.12.09. בעררה טענה המבקשת כי הוועדה נעדרת סמכות להפחית את אחוזי הנכות שנפסקו בעבר משאין חולק כי לא חל כל שינוי במצב הפיזי. לפיכך טענה המבקשת כי היא זכאית בסך הכל ל - 50% נכות.

3.     הוועדה הרפואית לערר ישבה בעניינה של המבקשת בשתי ישיבותיה. ביום 11.3.10 הקשיבה הוועדה לטענות בא כוח המבקשת. הוועדה הפנתה הסוגיה להתייעצות משפטית, נוכח טענות בא כוח המבקשת לפיהן מדובר בשאלה משפטית בלבד. ביום 3.11.11 התכנסה הוועדה בשנית. הוועדה קבעה כי " בהמשך להתייעצות הוועדה עם הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, הובהר כי הוועדה אינה מורשית לחרוג מהחוק ומהתקנות ולפיכך מאמצת הוועדה את ההחלטה שניתנה בוועדת ההחמרה מדרג ראשון, מתאריך 10.11.09, וקובעת כי סעיף ההתקרחות 77 יעמוד על 20% מתאריך תוקף 31.8.09. כמו כן סעיף 34ג נשאר כפי שנקבע בוועדת ההחמרה".  על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

4.     בערעורה טענה המבקשת, בין היתר כי, הוועדה לא הייתה מוסמכת להידרש לשאלה האם יש להקטין או להגדיל אחוזי הנכות בגין אותה פגימה. זאת בהסתמך על הנפסק ברע"א 7678/98 קצין התגמולים - גלעד דוקטורי ואח', פ"ד ט(1) 489 (2005) ; להלן - פרשת דוקטורי). בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי נקודת המוצא של המבקשת, לפיה יש להחיל בעניינה את הנפסק בפרשת דוקטורי אף על החלטות לפי חוק הגזזת, מקובלת. ברם, אין בכך כדי לסייע למבקשת. זאת מהטעמים הבאים: ראשית, פרשת דוקטורי עוסקת בשאלה האם יש להחיל מבחנים חדשים לקביעת דרגת נכות לגבי נכים שבבדיקה חוזרת נמצא כי לא חל כל שינוי במצבם. לעומת זאת במקרה של המבקשת השאלה היא האם הייתה הוועדה רשאית להעניק למבקשת אחוזי נכות בגין התקרחות שהם מעבר לרף המקסימלי הקבוע בסעיף הליקוי; שנית, בפרשת דוקטורי נפסק במפורש כי " למותר לומר כי דרגת נכות שנקבעה בטעות, ניתן לתקן את המעוות ולהעמיד את האמת  על רגליה" (פסקה 11); שלישית, על פי הלכת בית הדין הארצי (עע 55/06 מלכה שחר - מדינת ישראל, מיום 22.6.06, להלן - הלכת מלכה שחר, וע"ע 300/03 מסעודה יוסף (מלול) - מדינת ישראל, מיום 10.1.06), וועדת ההחמרה וכן הוועדה הרפואית לערר מוסמכות להפחית אחוזי נכות עת החלטת הוועדה בעבר הנגועה בטעות גלויה על פניה. על פסק דין זה הגישה המבקשת הבקשה לרשות ערעור שבפנינו.

5.     בבקשתה טענה המבקשת, באמצעות בא כוחה, כי החלטת הוועדה אין מקורה בטעות אלא בהפעלת סעיף 15 לתקנות (להלן - תקנה 15) בעניינה. תקנה 15 חלה, לטענת המבקשת, מכוח הקבוע בסעיף 9(א)(2) לחוק. לטענת המבקשת, המשיב לא טען כנגד תחולת התקנה ולכן למעשה אין מחלוקת כי תקנה 15 חלה בענייננו. עוד טענה המבקשת כי פסק האזורי הינו לאקוני ונראה כי בית הדין האזורי לא התמודד עם הטענה בדבר תחולת תקנה 15. עוד טענה המבקשת כי הנפסק בפרשת דוקטורי כולל מבחן דו שלבי. בתחילה יש לבדוק כי לא חל שינוי במצב הפיזי של הנבדק. רק במידה והתשובה חיובית, היינו חל שינוי במצב פיזי של נבדק, רק אז ניתן להידרש לשאלה האם יש להקטין או להגדיל את אחוזי הנכות. המבקשת טענה כי ההכרעה הנדרשת על ידי בית דין זה הינה האם החוק כולל בחובו את הוראות תקנה 15, האם ניתן לקבוע מכוחו אחוזי נכות העולים על שיעורם הרשום והאם לאור הנפסק בפרשת דוקטורי המשיב לא היה מוסמך לשנות אחוזי הנכות מבלי שחל שינוי במצבה הפיזי של המבקשת.

6.     לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי, מושא הבקשה שלפני, ונתתי דעתי לנטען בבקשה לרשות ערעור, על נספחיה, ולכלל החומר המונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית דין זה. על האמור אוסיף דברים אחדים. סעיף 9(א)(2) אליו מפנה המבקשת קובע כי " אחוזי הנכות ייקבעו לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שנקבעו לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי; השר רשאי לקבוע בתקנות מבחנים ועקרונות נוספים לעניין זה". בסעיף 17 לתקנות אשר הותקנו על ידי השר - תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע,קביעת דרגת נכות,הרכבת וועדות וסדרי עבודתן) התשנ"ה - 1995 - נקבע כי " המבחנים והעקרונות ... שיחולו לעניין קביעת אחוזי נכות לפי סעיף 9(א)(2) לחוק יהיו המבחנים והעקרונות שנקבעו בתקנות 11, 12ב(א), (ב) ו-(ג), 14, 19, 19א, 20, 21, 24(א), (ב) ו-31(ב) וכן בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגי עבודה), תשט"ז-1956, בשינויים המחויבים". תקנה 15 אינה נמנית על התקנות החלות בעניין פיצוי לנפגעי גזזת. למעלה מן הצריך נוסיף כי, תקנה 15 נבחנת על פי קריטריונים ספציפיים - " בשים לב לגילו או למקצועו של הנפגע". לא אלו הנסיבות בגינן נקבעו על ידי הוועדה מיום 18.3.97 אחוזי נכות גבוהים יותר למבקשת - "מתוקף היותה אישה הפגם האסתטי מעניק לה 50% מתוך הנכות המוכרת". אשר לנקבע בפרשת דוקטורי, בית הדין האזורי הרחיב ופירט מדוע אין בפסיקה זו כדי לסייע למבקשת. לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה בהיעדר שינוי במצב הפיזי הוועדה אינה מוסמכת לשנות אחוזי נכות. כפי הנקבע בפסק האזורי, בהסתמך על הנפסק בדוקטורי, ובהתאם להלכה הפסוקה בבית דין זה " מקום שהחלטת ועדה רפואית בעבר נגועה בטעות גלויה על פניה... במקרה שכזה מוסמכות הועדות הרפואיות בהליך של החמרה לשנות קביעה מוטעית מן הגלגול הראשון" (הלכת מלכה שחר). משאלו הם פני הדברים, נוכח כלל המקובץ לעיל, אין מנוס בלתי אם לדחות הבקשה שלפנינו.

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ד'  אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: